פסק-דין בתיק ת"א 19487-06

החל מ- 30.11.99 שילם התובע - המוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה, וגמלאות לגב' דודי שחר (להלן: " גב' שחר") בגין נכותה בשיעור 61.69%. נכות זו נקבעה על ידו לאחר שגב' שחר פנתה אליו בתביעה לקבלת תגמולים עקב פציעתה בתאונת דרכים שהייתה גם תאונת עבדה, ביום 30.11.99.

הנכות היא משוקללת. לתובעת נקבעו 30% בגין פגיעה אורטופדית סעיף 37 (5) ג', 20% לפי סעיף 42 1 (2) II - פגיעה נפשית 10% לפי סעיף 34  ב' ופגיעה נורולוגית 5% לפי סעיף 29 (6) 1-2 (מותאם) ופגיעה אורולוגית 20%- לפי סעיף 23 (2) א' III .

הוועדה המליצה על הפעלת תקנה 15 ב- 1/3.

גב' שחר טענה כי התאונה  התרחשה  כאשר חזרה מעבודתה לביתה באוטובוס של אגד בקו מס' 4 בתל אביב, ועקב עצירה פתאומית של הנהג מר עבאדי יצחק, נפלה ונחבטה ונפגעה בצווארה, כתפה הימנית ברגלה השמאלית ובנפשה.

גב' שחר הגישה תביעה על פי חוק הפלת"ד בת.א. 17115/04 בבית משפט השלום בתל אביב.

במסגרת תיק 17115/04 הנ"ל הגיעו הנתבעות כאן להסכם פשרה עם גב' שחר לפיו ישלמו לה 221,0000 ש"ח מעבר לגמלאות המל"ל.

למל"ל זכות שיבוב על פי סעיף 328 לחוק ביטוח לאומי נוסח משולב תשכ"ה - 1955 ועל כך אין מחלוקת.

אין מחלוקת גם כי קיים הסכם כולל בין התובע לנתבעות כמו גם עם חברות ביטוח אחרות, המסדיר את היקף הסכומים אותם תשלמנה חברות הביטוח למל"ל כשפוי במקרים אלו.

התביעה כאן הוגשה בסדר דין מקוצר, לאחר שהנתבעות סירבו לשלם לתובע על פי דרישתו לשיפוי בגין הגמלאות אותן שילם לגב' שחר. עלי לציין כי בש"א 13456/07 ובבש"א 13223/07 שעניינן כנראה בקשת רשות להתגונן, לא נמצאו בארכיב בית המשפט.

הנתבעות כפרו בכך שגב' שחר נפגעה בתאונת דרכים בכלל וכמשמעותה בחוק בפרט, ועמדו על כך כי כאשר הסכימו לשלם את הפיצויים בת.א. (ת"א) 17115/04 היה זה בבחינת "קניית סיכון" ובשום אופן לא משום שהודו בחבותן עקב תאונת דרכים כלשהיא, ובוודאי לא זו הנטענת על ידי התובעת.

בתביעה כאן העידה גב' שחר והעיד מר עבאדי. לא הובאו עדים נוספים.

גב' שחר נדרשה בשנת 2012 להעיד על אירוע שהתרחש בשנת 1999. כך גם מר עבאדי.

ב"כ התובע מבקש לקבל את עדותה של התובעת ולהאמין לה לעניין נסיבות התאונה. עדותה נתמכת לדעתו, בפתק ת/2 עליו כתב ידו של מר עבאדי בפרטים הרלוונטיים דהיינו מס' קו ומספר אוטובוס ובאישור המשטרה אשר ניתן בעבר מאז התאונה ובו כבר היו פרטיו של הנהג הנתבע, מר עבאדי.

ב"כ הנתבעות סבור כי גרסתה של גב' שחר מופרכת, אינה מהימנה, מלאה סתירות פרכות וחסרת הגיון. יש לקבל את עדותו של מר עבאדי כי לא הייתה כל נפילה של גב' שחר באוטובוס בו הוא נהג וממילא לא נפגעה בתאונת דרכים.

אישור המשטרה אין בו ללמד דבר, והפתק אשר "צץ" אחרי 12 שנים יש בו רק כדי להצביע על חוסר מהימנותה של התובעת כאשר נטען כי כל הפתק נכתב על ידי הנהג מה שהתברר כלא נכון.

גורם נוסף המלמד על חוסר מהימנות הוא העובדה כי התובעת לא פנתה לטיפול רפואי אלא כעבור מספר ימים, מה שלימד כי מצבה לא היה חמור, וכי תחלואיה, והניתוח שעברה והטיפולים גם אם הייתה נחיצות בהם, הרי אין להם כל קשר לנפילת גב' שחר באוטובוס - נפילה המוכחשת על ידי הנתבעות.

בבית משפט הוצגו מסמכים רבים הכוללים תצהיר הגב' שחר, תצהיר מר עבאדי, צילום אישור המשטרה ב - 1999, מסמכים רפואיים, הסכם בין הביטוח הלאומי לנתבעות, דרישות התובע אל הנתבעות ופרוטוקולים של וועדות המל"ל.

בין הצדדים היה הסדר דיוני לפיו תינתן רשות להתגונן בשלוש שאלות:

א.         האם לנפגעת קרה אירוע נשוא התביעה.